חזר מהים עם רגל שבורה ויקבל 450 אלף ש'

תושב עכו נפגע כשיצא מהחוף דרך אזור שהיה בשיפוצים. קורת עץ שעליה דרך נשברה והוא נפל. ביהמ"ש קבע: העירייה והקבלן המבצע יפצו אותו

מערכת פסקדיןפורסם: 19.06.21 , 09:57

בית משפט השלום ברחובות קיבל לאחרונה תביעה שהגיש תושב עכו נגד העירייה ונגד חברת הבנייה "אחים אנטון", לאחר שנפגע ברגלו כשחזר מטבילה בחוף הים ונפל באזור לא מגודר שבו בוצעו עבודות שיפוץ. השופטת רנה הירש קבעה ששתיהן התרשלו, והוא יפוצה בכ-450 אלף שקל.

התובע, שיוצג על ידי עו"ד אדיר שויגמן, סיפר שכאדם דתי הוא משתדל להגיע לחוף הים לטבילה קצרה לפני התפילה, אחת לשבוע. ביוני 2017 בשעת אחר הצהריים הוא נכנס לחוף דרך שער שהיה פתוח וטבל בים.

כשיצא וביקש לעזוב את החוף הבחין כי השער שממנו נכנס נסגר, ולכן עבר דרך שער צדי לחוף הצמוד. משם עלה על שביל עשוי קורות עץ (דֵק), לכיוון היציאה. לאחר כמה צעדים אחת מקורות הדק התפרקה והוא נפל בערך מגובה מטר לבור שנפער תחתיה, ונפגע ברגל שמאל. לטענתו התברר לו בדיעבד שבוצעו עבודות בנייה במקום, אולם המקום לא היה מגודר מהכיוון ממנו הגיע ולא היה רמז לכך שמתבצע שם שיפוץ.

אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

עיריית עכו וחברת הבנייה אחים אנטון טענו מנגד שהתובע לא הוכיח את נסיבות התאונה והיו סתירות בגרסתו. העירייה הביאה לעדות אדם שעבד כבקר במקום וסיפר שבפרקי הזמן שבהם התבצעו עבודות בחוף הוצבו גדרות למניעת מעבר בשטח העבודה. היא הוסיפה שבוצעו באתר כל העת ביקורות בטיחות ולא היה ידוע לה על כל תקלה או מפגע.

גם הקבלן הבהיר כי עבודות הבנייה התבצעו בשלבים, כשבכל פעם גודר ונסגר אזור אחר. הוא הוסיף כי במקטע הרלוונטי לתביעה הוצב שילוט האוסר על כניסה למתחם. לשיטתו, לא ניתן היה למנוע לחלוטין גישה לחוף הים ולכן היו מעברים מוסדרים שמהם ניתן היה לגשת לחוף ואולם התובע ככל הנראה בחר שלא לעבור בהם.

אבל השופטת רנה הירש קיבלה את גרסת התובע וכתבה כי היא הייתה עקבית, ברורה וסדורה. היא הטילה אחריות על שתי הנתבעות וקבעה שהנוגעים בדבר מטעם הקבלן ידעו שנכנסים אנשים לחוף הים באזור עבודות הבנייה ולא מנעו את הכניסה.

בפסק הדין צוין כי לא הייתה כל מניעה שיוצבו שלטים גדולים בסמוך לדק, בתחום החוף עצמו, שהכתוב בהם פונה לכל הכיוונים. ביצוע שילוט כזה, בעלות כספית שאינה משמעותית, היה מאפשר להזהיר את המתקרבים כי מדובר באתר בנייה. באשר לעירייה נקבע כי היא הייתה יכולה או צריכה לצפות שאנשים ייכנסו למקום ביצוע העבודות וכי היא לא הוכיחה שהוצבו במקום גדרות.

השופטת חילקה את האחריות כך שהקבלן יישא ב-70% והעירייה ב-30%. על התובע הוטל אשם תורם והיא כתבה בהקשר זה כי הוא "נכנס לחוף הים בדרך אחת, ויצא בדרך אחרת, מבלי לבחון או לתת את דעתו לשאלה אם דרך זו ראויה או מתאימה".

באשר לנזק, קבעה השופטת בהתאם לחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט שהתובע נותר עם נכות של 20% בשל הגבלת תנועה במפרק הרגל.

בסופו של דבר, לאחר ניכוי אשם תורם ותגמולי ביטוח לאומי, חויבו הנתבעות לשלם לתובע פיצוי של 354 אלף שקל בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 103,545 שקל והוצאות של 1,700 שקל.